גז"ד למורשע באינוס מתלוננת חסרת ישע במעון לבעלי צרכים מיוחדים ומעשה מגונה בנסיבות אינוס

א.         רקע:

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון (ט/1), בעבירות לפי סעיף 345(א)(5)+351(א)       ו- 348(א)+345(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, קרי, אינוס בידי אחראי על חסר ישע ומעשה מגונה בנסיבות אינוס.

על פי ההסדר שגובש בין באי כח הצדדים סוכם, כי הנאשם יודה בכתב האישום, יורשע, המאשימה תבקש להטיל עליו עונש של 7 שנות מאסר בפועל, ההגנה תעתור לעונש של 4.5 שנות מאסר בפועל, וזאת בנוסף לעונש מאסר מותנה, פיצוי משמעותי למתלוננת וקנס, שסכומם יקבע על ידי בית המשפט.

לבקשת המאשימה, הנאשם הופנה למרכז להערכת מסוכנות, לצורך הכנת חוות דעת בעניינו.

ב.         עובדות כתב האישום:

כרקע לאמור בכתב האישום צוין, כי במהלך שנת 2007 החל הנאשם לעבוד במעון לאנשים בעלי צרכים מיוחדים (להלן: "המעון").

במסגרת עבודתו טיפל הנאשם ב- י', ילידת 1978 (להלן: "המתלוננת"), המאובחנת כלוקה בפיגור קל- בינוני. במסגרת תפקידו במעון, היה על הנאשם לדאוג בין היתר, "לסיפוק צרכיה ושמירה על בריאותה ושלומה של המתלוננת".

ביום 11.02.12 בשעות הלילה, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת בעודה ישנה, הורה לה להוריד את מכנסיה, עלה על מיטתה, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו וחיכך את איבר מינו החשוף על איבר מינה וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

כמו כן, החדיר הנאשם את אצבעו לתוך איבר מינה של המתלוננת, ללא הסכמתה החופשית ובעודו אחראי עליה. הנאשם המשיך לחכך את איבר מינו על איבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לפורקן ולאחר מכן עזב את חדרה.

במעשיו המתוארים לעיל, בעל הנאשם את המתלוננת ללא הסכמתה החופשית, תוך ניצול היותה לקויה בשכלה ובהיותו אחראי עליה. כמו כן, ביצע הנאשם במתלוננת מעשה מגונה ללא הסכמתה ותוך ניצול היותה לקויה בשכלה.

ג.          חוות דעת הערכת מסוכנות:

חוות הדעת מפרטת בהרחבה את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. 

נקדים ונאמר, כי בפני מעריכת המסוכנות הנאשם לא קיבל אחריות למעשים בהם הודה בכתב האישום ומשכך, בפתח ישיבת הטיעונים לעונש שבנו וביקשנו את תשובתו לכתב האישום, ובאמצעות בא כוחו שב הנאשם והודה במיוחס לו בכתב האישום, ללא כל סייג.

התרשמותה של עורכת חוות הדעת מהנאשם הינה, כי הוא מסתיר דברים הקשורים לדחפיו המיניים ועיסוקו במין. זאת היא הסיקה מדבריו ומהסתירות שבהם.

כמו כן הוסיפה, כי לא התרשמה מהנאשם כמביע חרטה, אשמה או בושה במעשיו וכי הוא מנותק רגשית מהמעשים המיוחסים לו. משכך סברה, כי ייתכן והעבירות בוצעו בשל "דחף מיני מוגבר, זמינות הקורבן והיותה חלשה וחסרת ישע", כלשונה.

מעריכת המסוכנות שקלה, בין היתר, את עובדת היות המתלוננת קרבן שאינו בן משפחה, עובדת היותה חסרת ישע ואת ביצוע העבירה ב"מקום ציבורי". ובהתייחס לנאשם, את עובדת היותו נשוי ואב לילדים, ללא עבר פלילי, בעל רקע תעסוקתי רציף, ללא רקע התמכרותי ופגיעתו הייתה בקורבן אשר מוכר לו.

עוד צוין, כי ההליך המשפטי והרשעת הנאשם בדין יש בהם כדי להוות גורם מרתיע וכי לנאשם תמיכה משפחתית מצד אשתו, הוריו ואחיו. יחד עם זאת, נקבע כי חוסר שיתוף הפעולה של הנאשם ואי מוכנותו לקבלת טיפול, יש בהם כדי להוות גורם סיכון עתידי.

סיכומו של דבר, הגיעה מעריכת המסוכנות למסקנה, כי רמת המסוכנות המינית היא נמוכה- בינונית.

ד.         טיעוני הצדדים וראיות לעונש: